אין יום שאני לא עושה עם עצמי חשבון נפש (או אולי נקרא לזה "רגשות אשם?") - האם אני אמא מספיק טובה? האם אני מעניקה לילדים שלי את כל הערכים והכלים שאני רוצה? האם אני מצליחה לענות על כל צרכיהם הפיזיים והרגשיים בצורה הכי טובה שאני יכולה? האם אני מצליחה לאזן את הכל בצורה נכונה?
לא יודעת את התשובה. אני רוצה להאמין שכן, מכיוון שאני עושה ככל יכולתי. והרי אין אמא מושלמת, יש אמא טובה דיה. ובכל זאת, אתמול בערב ברגע אחד של מחשבות ותובנות על היום שעבר, הרגשתי שאולי יש בהתנהלות ההורית שלי יותר מדי "חוקים" או יותר מדי אמירות מגבילות.
עכשיו שלא תבינו לא נכון, אני בהחלט לא אמא שכל הזמן אומרת "לא", אבל אני כן אמא שלא הכי משחררת כמו שאני רוצה. הרי הורה סמכותי, הורה שמכבדים ומקשיבים לו, הוא הורה שמאזן בצורה מדויקת בין חוקים וגבולות מאוד ברורים, לבין אוטונומיה ועצמאות רבה.
שיתפתי בכך את דקל (בעלי שיחיה) והסכמנו ביחד שאנחנו צריכים לשנות מעט את הגישה שלנו, יותר לאפשר, יותר לעודד לעצמאות ובמקביל פחות להגיד "לא". וזה מחזיר אותי לרשימת החוקים שלנו - האם היא עדכנית? אולי יש חוקים שנרצה לוותר עליהם כי הם לא כאלו חשובים? אולי לחלופין נרצה לתת דגש על דברים וסיטואציות אחרות שלא היו לפני שנה כשכתבנו את חוקי הבית?
ומכיוון שאנחנו עכשיו עוברים תהליך בבית שלנו, אני רוצה להזמין אתכם לעבור תהליך ביחד איתנו - להגדיר מהם חוקי הבית שלכם, ובמקביל לאפשר המון עצמאות ואוטונומיה (בתוך הגבולות הללו).
איך מחליטים על חוקי הבית? (או - החוקים של חוקי הבית):
ההורים הם אלו שמחליטים וקובעים את חוקי הבית, לא הילדים (לאחר מכן נשתף ונסביר להם אותם. ובגילאים בוגרים יותר הם אף יוכלו לחשוב על ההשלכות של אי ציות לחוקי הבית).
כתבו עד עשרה חוקים. אם עם שלם קיבל עשר דיברות, גם הבית שלכם יכול להסתדר רק עם עשרה חוקים (ותאמינו לי זה די והותר)
בחרו את החוקים שלכם היטב - אתם תדעו מה חשוב אם תצליחו להסביר "מדוע" החוק הזה חשוב והכרחי (כי אם התשובה היא "ככה" או "כי סתם בא לי", לא תוכלו לאכוף את החוק הזה לאורך זמן).
נסחו את החוקים שלכם בלשון חיוב ולא בלשון שלילה. לדוגמא - "בבית שלנו מדברים בצורה מכובדת". ולא - "בבית שלנו לא מקללים".
כתבו את החוקים על דף גדול, תלו אותו במקום בולט בבית והציגו אותם בפני הילדים
מומלץ ורצוי לקרוא ביחד את החוקים מדי בוקר עד שהילדים מבינים ומטמיעים את החוקים (בדרך כלל כשבועיים - שלושה).
מה שלא בחוקי הבית, ייבחן באופן פרטני באותה הסיטואציה עצמה. לדוגמא - אם אתם מרשים לילדכם לאכול ממתקים, והם מבקשים כרגע ממתק. האם תמיד תסכימו? אני מניחה שלפעמים כן ולפעמים לא. זה תלוי בכמות הממתקים שהם אכלו באותו היום, בשעה של היום והאם הם לפני או אחרי ארוחה. במצב כזה, אני מציעה לכם לא לסרב מיד אלא להסביר - "אכלת היום הרבה ממתקים, מחר יום חדש ותוכל לאכול את השוקולד הזה". או לחלופין - "אנחנו מתקרבים לשעת הארוחה, תוכל לאכול עוגה מיד אחריה"
והחוק האחרון אבל אולי הכי חשוב - חוקי הבית תקפים גם לגביכם. אם החלטתם שלא אוכלים בסלון מול הטלוויזיה, אלא בפינת האוכל. גם אתם (לפחות כשהילדים ערים ורואים) צריכים לאכול בפינת האוכל. אחרת הם ילמדו מכם שזה בסדר להפר את החוקים…
לצד זאת, אני מעודדת אתכם להעניק לילדיכם כמה שיותר עצמאות ואוטונומיה בתוך גבולות הבית. תנו להם לבחור את הבגדים שלהם, להתלבש ולהתפשט לבד, לצחצח שיניים ולבחור מה הם רוצים לאכול (מתוך שתי אופציות המקובלות עליכם), שתפו אותם במטלות הבית - הם יכולים לעזור לערוך שולחן, למיין גרביים, להפעיל אתכם מכונת כביסה ועוד ועוד ועוד….
מאחלת לכולנו שנדע לאזן, וגם אם לא - נדע תמיד להתבונן גם על עצמינו ועל הדרך שלנו, ללמוד, לשנות ולהשתפר כל הזמן.
Comments