הבוקר כשקיפלתי כביסה ראיתי שחולצת הפיג'מה של ארי מוכתמת. שמתי לב לכך רק אחרי שקיפלתי. אני יודעת בדיוק ממה נגרם הכתם הזה - טיפות של שוקו שאריקי שתה במסיבת שבועות בגן.
כן, הוא הלך עם פיג'מה למסיבה בגן.
פעם הייתי מסתכלת על סיטואציות כאלו ומתבאסת. פעם הייתי כועסת על עצמי למה בכלל הרשיתי לו ללכת עם פיג'מה לגן, הרי זה היה ברור שהוא יחזור עם כתם. פעם הייתי יכולה להתווכח ולריב עם ארי על הבוקר בגלל חולצה ולהרוס לשנינו את היום. כי רכשתי חולצה במיוחד וחבל הרי ללכלך פיג'מה ומה יגידו בגן, ואיזו פאדיחה של תמונת שבועות תהייה לנו ועוד ועוד...
והיום? היום כבר למדתי לשחרר ולבחור את המלחמות שלי. הוא בחר בחולצה הזאת, היא לבנה, היא עם ציור שהוא אוהב. הוא לא רואה שום סיבה שבגללה אי אפשר ללבוש את החולצה הזאת למסיבת שבועות. והאמת היא? שהוא צודק.
אז שחררתי. שחררתי כי אני מעדיפה כתם של שוקו (שברגעים אלו מושרה בחומר כביסה ואני בטוחה שהוא יירד) מאשר ילד עצבני ומבואס.
התפקיד שלי כאמא הוא לכוון את ארי, ללמד אותו, לחנך, ללמד לערכים טובים, להציב גבולות. אבל במקביל, כדי שכל זה באמת יקרה, אני צריכה להעניק לו המון חום, אהבה, יכולת שליטה, עצמאות וניראות.
שילוב של גבולות לצד מענה על הצרכים הרגשיים (כן, בניהם גם היכולת לשלוט ולבחור) יוצר סמכות הורית. הורה סמכותי זה הורה שמקשיבים לו, כי רוצים להקשיב לו. הורה סמכותי יודע להוביל את הילד, לכוון אותו, אבל גם לתת מענה על הצרכים הרגשיים שלו.
ונחזור רגע לכתם שהתחיל את כל הסיפור. הייתי יכולה להתעקש על חולצה אחרת, אבל ארי בחר, הוא התרגש, הוא הרגיש עצמאי ובוגר. ובאותו הרגע בחרתי לשחרר את המלחמה הקטנה על החולצה ובכך להעניק לילד שלי תחושת שליטה ובחירה. ואני זכיתי בילד מאושר שהולך לגן.
ככל שנעצים את תחושת הניראות, השליטה והבחירה אצל הילדים שלנו ולא נגיד כל הזמן "לא", כך יהיה להם ולנו יותר קל ונעים לשמור על הגבולות ו"חוקי הבית", גם אם זה במחיר של כתם על הפיג'מה.
אז פעם הבאה לפני שאתם מיד אומרים "לא", נסו רגע לעצור ולהתבונן על הסיטואציה - האם ה"לא" שלכם באמת קריטי? מה יקרה אם תאפשרו לילד את מה שביקש? האם המלחמה הזאת שווה עכשיו את ויכוח והעצבים?
Comentarios